שבועיים וחצי בארץ והתחושות חזקות. תחושות נשכחות שמתעוררות לחיים אחרי שבע שנים של תרדמת ובנאליות משהו.
תחושת עצב. עצב על המוות בשני הצדדים. אין ערב שעובר בלי דמעות אל מול תמונות חיילינו הנופלים בחדשות הערב. האמא הבוכה. האבא. האחים. החברים. כל חייל עולם ומלואו. הלב נשבר.
הדריכות. האוזניים קשובות לאזעקות. הנסיעה בכביש שש שראה זריקות אבנים. המחשבה המבעיתה על מחבלים צצים ממנהרות תת קרקעיות.
כעס על הטון ההרסני בשיח שבין השמאל לימין. סתימת פיות מסוכנת, אלימות וקיצוניות מפלגת.
תחושת הנינוחות והפתיחות כשהשכנים מלווים מזרונים, שולחנות וכסאות. כשהשכן ליד מזמין לקפה בספונטניות ופותח שולחן שלא היה מבייש שייח' בדואי, או החברה החדשה של הבת שדופקת בדלת להזמין אותה ללכת לבריכה. עכשיו. לא עוד שבועיים.
חוסר הנוחות בבית ריק עד שהמכולה תגיע.
ההתענגות על אוכל טעים שהחיך התגעגע אליו.
העוצמות חזקות. חיוביות ושליליות. תחושות נשכחות שהתעוררו פה בסתירה מצלצלת.
מוקדם לשפוט מה עדיף. אלו רק תובנות מפרספקטיבה של שבועיים וחצי בארץ. אך בינתיים, טוב להיות בחזרה בבית. מקווים לימים שקטים יותר ושכל חיילינו יחזרו בשלום.
תחושת עצב. עצב על המוות בשני הצדדים. אין ערב שעובר בלי דמעות אל מול תמונות חיילינו הנופלים בחדשות הערב. האמא הבוכה. האבא. האחים. החברים. כל חייל עולם ומלואו. הלב נשבר.
תחושת הנחישות לסיים את המערכה ולשבור את האויב שרוצה בהשמדתינו. לא ייתכן שנחיה תחת אש במדינה היחידה שלנו.
תחושת התסכול מזה שהנחישות הקרבית לא מיתרגמת לנחישות מדינית לחתירה לשלום. בשני הצדדים. כי האלטרנטיבה מחורבנת.כעס על הטון ההרסני בשיח שבין השמאל לימין. סתימת פיות מסוכנת, אלימות וקיצוניות מפלגת.
ובאותה נשימה תחושת האחדות והלכידות שבאה לידי ביטוי בצורה הכי מובהקת בתרומות לחיילים, בביקורים בבתי החולים, בהופעות של אמנים בהתנדבות, באינסוף חבילות לפצועים. רק בישראל.
ובפן האישי, תחושת החום והאהבה בחיק המשפחה והחברים. אהבה נינוחה - בלי להיות מוטרדים שאוטוטו צריך להפרד כי חוזרים לארה"ב.תחושת הנינוחות והפתיחות כשהשכנים מלווים מזרונים, שולחנות וכסאות. כשהשכן ליד מזמין לקפה בספונטניות ופותח שולחן שלא היה מבייש שייח' בדואי, או החברה החדשה של הבת שדופקת בדלת להזמין אותה ללכת לבריכה. עכשיו. לא עוד שבועיים.
חוסר הנוחות בבית ריק עד שהמכולה תגיע.
ההתענגות על אוכל טעים שהחיך התגעגע אליו.
העוצמות חזקות. חיוביות ושליליות. תחושות נשכחות שהתעוררו פה בסתירה מצלצלת.
מוקדם לשפוט מה עדיף. אלו רק תובנות מפרספקטיבה של שבועיים וחצי בארץ. אך בינתיים, טוב להיות בחזרה בבית. מקווים לימים שקטים יותר ושכל חיילינו יחזרו בשלום.
עוד על חוויותינו בתהליך החזרה לארץ בפוסטים הבאים.
