אני מאד אוהב סופרמרקטים, משלוש סיבות - אני אוהב אוכל, אני אוהב מוצרים ואני אוהב אנשים. וסופרמרקטים הם אולמות תצוגה מרהיבים לכל השלושה. לא מזיק שהסופר הכי גדול במזרח התיכון נמצא רבע שעה מאיתנו.
בחו"ל, הסופרמרקט המקומי הוא בדרך כלל אחד היעדים הראשונים שלי אחרי הנחיתה - מקרר הגבינות בצרפת, עשרות סוגי החטיפים בטעם תמנון (במקרה הטוב) במזרח, בה"ס לשווק במעברים ועל המדפים בסופר בארה"ב. אבל גם בישראל לא חסרים מאפיינים יחודיים. הנה כמה שתפסו את עיניי (ושאר חושיי):
- עוד לפני שנכנסים לסופר כבר מריחים את ריח הרוגלעך הטריים שיצאו מהתנור. הרוגלעך, הגביניות, קראנץ' שוקולד, בורקסים ואוטוטו סופגניות. זה חסר לי בארה"ב, על אף שלרוב הם נראים ומריחים הרבה יותר טוב מטעמם היבש.
- מוצרי החלב. על זה אין עוררין - מגוון כזה לא רואים בשום מקום. החלב על כל מוצריו וחידושיו האפשריים. זה מטורף ושכחתי כמה. כולל המילקי החדש בטעם פסיפלורה (המגעיל). בארה"ב, כשהיה מגיע המשלוח של הגבינה הלבנה מהארץ למכולת של המקסיקני זה היה הופך לשיח היום ולמרוץ שבסופו או שזכית בטעם הארץ בעלות לא הגיונית או שנאלצת לקנות את התחליף המקומי - השמנת החמוצה דלת השומן.
- יש מספר קטן של מוצרים שמסמן עבורי את הגעגועים לישראל משם ואת חזרתי לארץ מכאן. כשאני רואה את המדפים המלאים בביסלי ופסק זמן על כל מגווניהם, אני מתמלא בתחושת הקלה וכל מסע החזרה הזה מסתדר לי באופן לא מוסבר. קצת מוזר, אני מודה. מה שבטוח, מי שלא שהה בחו"ל כמה שנים לא יבין זאת לעולם.
- אין אחד שלא לועס משהו בסופר בארץ. בפה פתוח. שכולם יראו מה. ואני לא מדבר על דוכני הטעימות הלגיטימיים. אני מדבר על ה"טעימות העצמאיות": קצת זיתים בכיף במחלקת החמוצים. "אוי, מה זה? עלי גפן ממולאים?", "תביאי לי לטעום מהפסטרמה הרומנית" (שאני כאילו לא מכיר למרות שאני קונה את אותה פסטרמה כבר עשרים שנה) וחופן קבוקים ממחלקת פיצוחים לקינוח.
לסיום, כשירות לחבריי מאמריקה, הנה כמה מראות מהסופר שליקטתי במיוחד עבורכם, כשבפי טעם של מלפפון חמוץ מעורבב עם ענבים, סלמי ואגוזים מסוכרים.
